מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל׃
אור המאיר
מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל יובן ע"ד ששמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר ענין איכות עליות תפלתינו שודאי התפלה אינה עולה בגשמיות כמו שהאדם מוציא מפיו כ"א כמו העשן עולה והוא רק רעיתא יר האדם בהתעוררות והתלהבות אל ומי שעיני שכל לו יראה אשר כללות התפלות כשעולים אינם כ"א כמו עשן העולה רק רעותא ורצון ונראה לרמוז דברי קדשו בכתוב זה מי זאת עולה מן המדבר תורה ותפלה אל תדמי בנפשך כמו שאתה מוציא הדבור לפני אלהים כמו כן עולה למעלה בגשמיותו לא כן הדברים כ"א פנימיות המחשבה שמשים רצונו בהאותיות בהתעוררות דחילו ורחימו זאת הוא העולה ואם נעדר ממנו בחי' רעותא כ"א מוציא אותיות וצירופי תיבות בלא רעותא א"כ מה יעלה לזה רומז הכתוב אם נפשך לדעת מי זאת עולה מן בחינת דבורי תפלה שאתה מוציא לפני אלהים היא רק כתמרות עשן רעותא רוחניות כמו עשן העולה מלהבת אש אמנם בזה הרעותא כלולים בה ריבוי מחשבותיו הטהורים מאהבה ויראה והתפארת וכללות המדות שישנם בקדימת מחשבתו עד עת בא דברו כאשר הארכנו מזה במקום אחר אשר מתחילת התעוררות המחשבה עד בחי' הדבור מוכרח להיות עשרה מדריגות ע"ש. ותבין ולזה גמר אומר מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל ירצה להורות הגם שבחינת הרעותא העולה כמו עשן הוא כללות אחדות אחד עכ"ז מקטרת משמעו ל' קשר ויחוד כלולים ומיוחדים בה הרבה מיני בשמים המורים על בחי' המדות המכונים בשם מור ולבונה מכל אבקת רוכל המורים כללות מדריגות כלם ואז עולה מן המדבר כתמרות עשן ומכלל הן אתה שומע לאו ואינו עולה מן המדבר ומוציא אותיות וצרופי תיבות בחינת עשן כי בלא דחילו ורחימו האותיות אינם פורחים לעילא ע"כ הרואה יראה להכניס כללות מדותיו הקדושים בהוציא דבור לפני אלהים מקטרת מור ולבונה וגו' ואז טוב לו בזה ובבא ודו"ק: